מידע כללי:

ישנם כ-10,000 מינים ידועים של עופות ברחבי העולם. גודלם משתנה ונע בין 7 ס"מ אצל הקוליברי והצופית ו- 2.5 מטרים אצל היען. המאפיין העיקרי של בני המחלקה כולה הן הנוצות אשר מכסות את גופם. מלבד זאת, העופות הינם בעלי חיים דו-רגליים ובעלי דם חם שביכולתם להטיל ביצים בעלות קליפה קשה. עוד מאפיינים הם מקור נטול שיניים, קיבה גדולה ושרירית, דגירה על ביצים, חילוף חומרים מהיר ושלד קל וחזק.

כנפיים ותעופה:

גפיהם הקדמיות של העופות מותאמות לתעופה ונקראות כנפיים. עצמותיהם חלולות כדי לא להכביד על משקלם. למרות שרוב העופות מתאפיינים ביכולתם לעוף, ישנם מינים שאינם עפים כלל. מינים אחדים, (כמו הפינגווינים למשל), עושים שימוש בכנפיהם על מנת לשחות במים ולא יכולים עוד לעוף, וישנם מינים שבמהלך האבולוציה הפכו גדולים כל כך (כמו היען והאמו) שבשל כובד גופם, לא יכלו עוד להתרומם מן הקרקע וכנפיהם התנוונו.

מזון:

מזון העופות מגוון ומשתנה בקבוצות השונות במחלקה (מזונה של היונה שונה משמעותית ממזונם של העיט, השחף או הנשר). עופות שונים אוכלים מזונות שונים כגון פירות, צוף פרחים, זרעים, חרקים, דגים, מכרסמים, זוחלים, פגרים ואפילו עופות אחרים.

שעות פעילות:

רוב העופות פעילים ביום, אולם מינים אחדים פעילים בלילה ובשעות הדמדומים (כמו דורסי הלילה. הינשוף, התנשמת והאוח, למשל).

נדידה:

ישנם מינים העוברים מרחקים עצומים מעל אוקיינוסים ויבשות בעונות הנדידה (כמו החסידות), ולעומתן ישנם מינים אחרים שכלל אינם זזים ממקום הולדתם. מינים אחרים של עופות מבלים את רוב חייהם בתעופה מעל האוקיינוס ללא עצירה.

הזדווגות ורבייה:

אצל רוב העופות הזכרים מהודרים יותר לעומת הנקבות בנוצות, בצבעים, במבנה הגוף ואף בהתנהגות. הדבר משמש את הזכרים כדי להרשים את הנקבות בעונת הייחום, להזדווג ולהפרות את הביצים שמייצרות הנקבות. במהלך ההזדווגות מצמידים הזכרים והנקבות את אברי המין (הביבים) שלהם אחד לשני. הזכר מעביר את הזרע שלו אל הנקבה ומפרה את הביצים שמייצרת הנקבה בשחלות.

דגירה:

כל העופות, בלי יוצא מן הכלל מטילים ביצים. רוב העופות (למעט קבוצת עופות אחת באוסטרליה ובאיים הסובבים אותה) דוגרים על ביציהם במטרה להעביר אל העוברים את חום גופם, תהליך חיוני להתפתחותם. עופות רבים מחלקים את הדגירה בין שני המינים. אצל עופות גדולים שאינם עפים, כמו היען והאמו, הזכרים דוגרים על הביצים כמעט לבדם. משקלם הרב ומסת נוצותיהם נותנים להם יתרון יחסי על הנקבות בדגירה.

תקופת הדגירה משתנה ממין למין, בין 10 ל-30 ימים אצל עופות קטנים ובינוניים ועד ל 60 - 80 ימים אצל עופות גדולים.

בחלק מהמקרים חום הגוף של העופות אינו מספיק לחימום הביצה כולה. על כן עופות רבים הופכים את הביצים כפעמיים ביום. לאחר בקיעת הביצים מספקים ההורים מזון והגנה לצאצאים.

ישנם מיני עופות העוזבים את הקן במהרה. צאצאיהם (הנקראים אפרוחים) מפתחים נוצות ראשוניות הנקראות "פלומה". מינים אחרים תלותיים יותר בהוריהם, נשארים עיוורים וחסרי נוצות במשך זמן מה ונקראים "גוזלים". גוזלים לרוב נשארים בקן עד התפתחות מלאה של איברי התעופה. חלק ממיני העופות משתפים עופות אחרים בגידול צאצאיהם. (דוגמה ידועה לכך היא הקוקייה, המטילה את ביציה בקנים של עופות אחרים).

בקיעה:

תהליך הבקיעה של האפרוחים והגוזלים אינו נעשה בעזרת ההורים. לגוזל יש בקצה הלסת העליונה שן במיוחדת, בעזרתה הוא מנקר חורים בקליפת הביצה כדי לצאת החוצה.