| חיות פלאיות
מידע כללי:
חיות פלאיות ומפלצות הן חלק ממיתולוגיות של עמים רבים בכדור הארץ. החיות הפלאיות מופיעות באגדות עם, ספרים עתיקים, וסיפורי פולקלור שעוברים מדור לדור סביב המדורה לאורך הדורות. לחלק מהחיות הפלאיות מיוחסות תכונות על טבעיות של ריפוי, קסם, ודיבור. לעתים החיות הפלאיות שומרות על מקום או על אוצר סודי ויקר ערך. מקורם של רוב הסיפורים על חיות מיתולוגיות בכדור הארץ הינו במפגשים ותצפיות עם חיות קיימות או שרידיהן (כמו למשל שלד של לוייתן), שבטעות נחשבו כשייכים ליצורים פלאיים. (לעתים, יצורים שנחשבו פלאיים במשך שנים התבררו כאמיתיים מאד, כמו הקראקן, הדיונון הענק) על אקולוקו ניתן למצוא חיות פלאיות אמיתיות. הן נדירות במיוחד ורק מסאימארה יודעת איפה למצוא אותן בטבע.
 דרקון
דרקון הוא יצור אגדי בעל מאפיינים לטאיים ויכולת תעופה.
הדרקון הוא אחד מהיצורים הנפוצים ביותר במיתולוגיות של עמים שונים. בהתאם, תכונותיו הפיזיות ויכולותיו העל-טבעיות תוארו באופנים שונים ומגוונים, ובתרבויות שונות התפתחו מיתוסים נפרדים לגביו.
אזכורים ראשונים לדרקונים בתרבות המערב ניתן למצוא במיתולוגיה היוונית. הדרקון במיתולגיה היוונית היה מפלצת לטאית איומה, אשר שמרה על מקומות קדושים או קסומים כגון עץ תפוחי הזהב של ההספריאדות. הדרקון לא תואר כמפלצת נושפת אש, ולא ניחן בכוח הדיבור או בתבונה יתרה.
הדרקונים תוארו כחובבי זהב ואוצרות, ותיאור נפוץ שלהם הוא כשהם שומרים על אוצר אגדי.
לחלקי גופו של הדרקון יוחסו תכונות מיוחדות: בסיפור האודיסיאה של הומרוס, מתוארת זריעה של שיני דרקון בשדה, בדומה לחיטה, כאשר מכל שן שנזרעה מזנק לוחם שיכור-קרב. לדמו של הדרקון יוחסה יכולת להעניק הבנה ושליטה בשפות כל בעלי החיים.
בימי הביניים המוקדמים התגבשה באירופה התמונה המוכרת של הדרקון ה"קלאסי". הדרקון, בהיותו מפלצת, תואר בתור יצור מרושע, נבון ורושף להבות.
בניגוד לדמותו המאיימת במיתולוגיה המערבית, הדרקון זכה ליחס חיובי בהרבה במזרח הרחוק. הדרקון אומר כוח, שלמות חוכמה וידע. חלק גדול מהדתות והמנהגים הקדומים במזרח ייחסו את הדרקונים לגוף מיסטי שכונה "המועצה השמימית". במסגרת מועצה זו, הדרקונים נתפסו בתור מעין רוחות טבע, אשר אחראיות לתופעות כגון סופות, גשמי ברכה, רעידות אדמה ואפילו הבשלת יבולים.
 חד-קרן
חד-קרן הוא יצור אגדתי, מהמיתולוגיות של אירופה העתיקה וימי הביניים.
הוא מתואר כיצור דמוי סוס, בעל קרן אחת על מצחו, הנחשבת לבעלת תכונות קסומות ואציליות.
בין הסיפורים אודות החד-קרן מופיעים סיפורי ציידים שנארגו על גבי שטיחי קיר או סופרו בעל פה. סיפורים אלו עוסקים בציידים חמדנים, שהיו יוצאים ליער על מנת למצוא את אותם יצורים במטרה לקחת מהם את הקרן שלהם.
החד-קרן מופיע במיתולוגיות שונות, אך מן המשותף לכל הסיפורים הוא שבכולם החד-קרן מתואר כחיה נאצלת וטהורה.
מסופר על החד-קרן שצבעו צחור, קרנו כסופה ושאינו פוגע בחי ובצומח ומתקיים רק מטל הבוקר.
אחת הסברות היא שהחד-קרן התווסף למיתולוגיה, בייחוד הבריטית והצרפתית, אחרי שאנשים מהעולם הישן (אירופה) ביקרו באפריקה וחזו בפעם הראשונה בקרנפים.
השערות אחרות הן שמקור האגדה בשן של לווייתן החדקרן (יצור אמיתי) או באנשים שצפו בראם - מין של אנטילופה בעלת שתי קרניים דקות וישרות, שממבט מן הצד נראות כמו קרן אחת.
|
|
